תביעת הר"י בעניין 830 רופאים המועסקים בתאגידי בריאות בבתי החולים לא תתברר כסכסוך קיבוצי

השופט שמואל צור

1.         השאלה שבפנינו היא האם בקשת צד לסכסוך קיבוצי שהגישו המערערים לבית הדין האזורי מתאימה להתברר בהליך קיבוצי. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה, קבע כי המחלוקת שבין הצדדים מתאימה לבירור בהליך אישי ומחק על הסף את ההליך הקיבוצי. על כך הערעור בפנינו.

הרקע העובדתי

2.         ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) היא הארגון היציג של הרופאים בישראל. ארגון הרופאים עובדי המדינה הוא סקציה בתוך הר"י והוא מייצג את ציבור הרופאים המועסק על ידי המדינה, עיריות ומוסדות ציבור אחרים  (שני אלה, כאחד, ייקראו להלן - הר"י).

3.         בבתי חולים של המדינה ועיריות תל אביב וחיפה (המשיבות 1 - 3) קיימות קרנות מחקרים, כל אחת מהן עמותה, והן מעסיקות רופאים. בענייננו מדובר ב-11 קרנות (משיבות 4 - 14 להלן - הקרנות) המעסיקות, ביחד, כ-830 רופאים. הקרנות מעניקות שירותים רפואיים במשמרת שניה ושלישית, שירותים רפואיים אשר אינם ניתנים על ידי בתי החולים או שירותים שמחוץ לסל הבריאות. פעולת הקרנות מוסדרת ב תקנות יסודות התקציב (כללים לפעולת תאגיד בריאות) התשס"ב - 2002 (להלן - התקנות). התקנות מסדירות, בין היתר, את היחסים שבין הקרנות לבין בתי החולים בהם פועלות הקרנות וכן יש בהן הוראות לעניין שכרם ותנאי עבודתם של הרופאים.

4.         בבית הדין האזורי הגישה הר"י בקשת צד בסכסוך קיבוצי (מוצג מע/1), בה נטען כי רופאים המועסקים על ידי הקרנות מופלים לרעה בשכרם ותנאי עבודתם ביחס לחבריהם הרופאים המועסקים על ידי בתי החולים. ציר מרכזי בטיעוני הר"י בבקשה זו הוא כי הרופאים מועסקים על ידי הקרנות באופן פיקטיבי וכי למעשה הם עובדי בתי החולים (סעיף 7 לבקשה). כך, נטען, כי רופאים מועסקים על ידי הקרנות בשעות הפעילות הרגילות של בתי החולים ולא במשמרות שניה ושלישית. מכאן בקשת הר"י להצהיר כי הרופאים המועסקים על ידי הקרנות הם עובדי בתי החולים והם זכאים לכל התנאים הניתנים לרופאי בתי החולים, ובכלל זה לפנסיה תקציבית.

5.         לגבי בקשה זו הגישו כל המשיבים, יחדיו, בקשה משותפת לסילוקה על הסף של הבקשה שהגישה הר"י (מוצג מע/5). בבקשה זו נטען, בין היתר, כי בקשת הר"י אינה ראויה להתברר בהליך של סכסוך קיבוצי שכן היא מעוררת מחלוקת בדבר זהות המעסיק (הקרנות או בתי החולים), עניין לגביו נפסק כי ראוי הוא להתברר בהליך אישי. בנוסף נטען גם כי הבקשה אינה מגלה עילה שכן אין מדובר כלל באפליה. במסמך נפרד שהוגש לבית הדין האזורי טענו המשיבות 4, 8 ו-12 כי בית הדין כלל אינו מוסמך לדון בבקשת הר"י שכן לא מתקיימת בה עילה, לפי סעיף 24(א)(2) ל חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969.

פסיקת בית הדין האזורי

6.         בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיבים והורה על מחיקת הבקשה שהגישה הר"י על הסף (השופטת ורדה סאמט ונציגי ציבור מר אריה המר ומר בן ארז; סק 308/05 - החלטה מיום 4.9.06).

            בית הדין האזורי היה ער למדיניות הנקוטה לעודד בירורים של הליכים קיבוציים לגופם ולהימנע, עד כמה שאפשר, מסילוקם על הסף. עם זאת מצא בית הדין שהעניין המרכזי העומד לדין נוגע לזהות המעסיק ועניין שכזה - כך קבע - אינו יכול להתברר במסגרת של סכסוך קיבוצי. בית הדין האזורי קבע שאמנם מוסמך הוא לדון במחלוקת שבין הצדדים, אלא שהדרך הנכונה לעשות זאת היא בהליך אישי ונפרד שכן מדובר, לדעתו, בסכסוך היחיד של קבוצות עובדים.

הערעור

7.         בערעור בפנינו חוזרת הר"י על טענותיה בבית הדין האזורי לעניין טיבו של הסכסוך הראוי להתברר בהליך קיבוצי. לטענת הר"י, מדובר בסיכסוך עקרוני בסוגיה מרכזית ביחסי עבודה בין רופאים בשירות הציבורי לבין מעבידים ציבוריים, הראויה להתברר כסכסוך קיבוצי. לטענת הר"י, סמכות בית הדין האזורי מעוגנת בסעיף 24(א)(2) ל חוק בית הדין לעבודה המסמיך את בית הדין לדון בסכסוך קיבוצי בעניין "...קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי... או הפרתו של כל דין". לטענת הר"י, העסקת הרופאים על ידי הקרנות מנוגדת לתקנות - דבר המהווה הפרת דין - ומכאן סמכותו של בית הדין לדון בעניין לפי סעיף 24(א)(2) ל חוק בית הדין לעבודה.

הר"י טוענת כי עניין לנו בפגיעה בכבודם של הרופאים ובזכותם לשיוויון, ואף זו זכות חוקתית הנכנסת להגדרת "דין". כמו כן טוענת הר"י כי נפגעה גם זכות ההתארגנות של הרופאים המועסקים על ידי הקרנות.

8.         המשיבים תומכים בפסיקת בית הדין האזורי והם חוזרים, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלו בבית הדין האזורי בבקשתם לסילוק על הסף של בקשת הר"י בסכסוך קיבוצי. המשיבים מדגישים כי כל אחד מן הרופאים המועסקים על ידי הקרנות מועסק באופן אישי ולכל אחד מהם רקע מיוחד משלו שעל פי טיבו אינו מייצג את תמונת העסקתם של כלל הרופאים או אפילו קבוצת רופאים בקרן נתונה. לכן, כך נטען, לא ניתן - מבחינה    פרקטית - לברר אל נכון את הרקע העובדתי הספציפי העומד ביסוד הסכסוך באופן קיבוצי או ייצוגי.

דיון והכרעה

9.         לאחר שנתנו דעתנו להחלטת בית הדין האזורי מושא הערעור ולטיעוני הצדדים בפנינו בכתב ובעל פה, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי לא ניתן לברר את הסכסוך שבין הצדדים בהליך קיבוצי אלא יש צורך בקיומו של הליך אישי - אחד או רבים - לבירורו הנכון של הסכסוך.

10.       אין חולק כי הר"י הוא ארגון יציג ובתור שכזה יש לו כח פוטנציאלי להיות צד להסכמים קיבוציים ולהליכים קיבוציים בפני בתי הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(2) ל חוק בית הדין לעבודה. אין חולק כי הר"י מייצג ויכול לייצג את ציבור הרופאים עובדי הקרנות. אין גם חולק כי הסכסוך לגביו הגיש הר"י את הבקשה לבית הדין האזורי ניתן לבירור בבית הדין לעבודה והשאלה היחידה היא מהו ההליך המתאים לבירור סכסוך זה: הליך קיבוצי או הליך אישי.

11.       ביסודו של הליך קיבוצי עומדת מחלוקת קולקטיבית המתייחסת לציבור נתון של עובדים. לבירור מחלוקת זו הוסמך בית הדין לעבודה לפסוק לפי סעיף 24(א)(2) ל חוק בית הדין לעבודה באשר "... לקיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי... או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו, או הפרתו של כל דין". לצורך בירור מחלוקות מסוג זה נקבעו תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי) תשכ"ט-1969, הקובעות סדרי דין מיוחדים ושונים לבירור סכסוך קיבוצי.

12.       שאלת התאמתו של סכסוך מסויים לבירור בדרך קיבוצית נוגעת לשני מרכיבים: האחד - קיומה של מחלוקת מוגדרת הנוגעת לקבוצה נתונה של עובדים והשני - מחלוקת המתייחסת להסכם קיבוצי, להסדר קיבוצי או לדין כלשהו. שני מרכיבים אלה שלובים זה בזה - ואולי אף אחד הם - שהרי מעצם טיבו של עניין, סכסוך קיבוצי מעורר מחלוקות מוגדרות המתייחסות לקבוצת עובדים ואשר תוצאות הדיון בהן יחולו על כלל העובדים השייכים לאותה קבוצה. מכאן, אם עניין לנו בקבוצה שאינה הומוגנית או בקבוצה בה קיימת שונות בין פרט לפרט או בין קבוצות של פרטים, ושונות זו נתונה במחלוקת ועומדת בבסיס הסכסוך - כי אז אין מדובר בסכסוך "קיבוצי" ולא ניתן לבררו בהליך קיבוצי.